גירושים לא נמצא באף אחד ממשחקי הדמיון שלנו

להתגרש ולמצוא את הדרך לבריאות המשפחה - כל הסיבות להתגרש בשלום

מגיל צעיר אנחנו מדמיינים ומשחקים בשלל משחקי דמיון, בכל גיל באופן המותאם לו.גירושים לא נמצא באף אחד ממשחקי הדמיון שלנו.

בשום גיל לא דימיינו איך זה להתגרש או איך נראים גירושים. מגיל מאוד צעיר, אנחנו משחקים ב"אבא ואימא", מדמיינים ומתרגלים על ידי המשחק, את התפקידים הצפויים לנו בחיים- להיות חבר, להיות  בזוג, להתחתן, להוליד ילדים. מדמיינים שיש לנו קריירה מפוארת- אנחנו רופאים, טייסים, עובדי הייטק וכדומה. אט אט אנחנו עוברים בדמיוננו, מהפרט- לזוגי ולמשפחתי...

בשלב הזוגי אנחנו מתרגלים את ההשקעה אחד בשני- אני רואה את עצמי ובו זמנית, אני רואה גם את בן זוגי. כאן מתרחשת החלשה של הצרכים שלי, שנובעת מהרצון לתת מקום גם לבן זוגי ולצרכיו – התחשבות.
כשמגיע הילד הראשון, אנחנו עוברים מזוג אשר מושקע אחד בשני- לשלישיה, למשפחה. הילד שחיכינו לו כל כך, מתפתח כאישיות בעלת יכולת לרצף, לאישיות שלמה, ואנו- אימא ואבא מהווים את הרצף ומיצגים את השלם. הפרטים במשפחה,לומדים לתרגל יחסים שונים. לפתח סוגי קשרים שונים, לתרגל פתרון לקונפליקטים בין הפרטים ובסיטואציות מזדמנות. לעיתים גם ריבים, אך אין זה אסון- הרי זה טבעי ולאחר מכן מתפייסים. כל דבר שיש בו רציפות ומעברים, חשוב מאוד.

להחזיק קשר לאורך שנים זאת מיומנות. הגירושים קוטעים בבת אחת את הרצף, את הזדמנות לתרגול  חיי קבוצה, את המאמץ והחשיבה המתמידים אחד על השני ועל המשפחה כקבוצה אחת.
ההורים מרפים את המאמץ לקשר ובהכרח מפעילים את המנגנונים שעוזרים להם במצבי פרידה.
מתוך הקושי, מתחילים לפעול גם המנגנונים ההפוכים, בין בני הזוג. השלילה מתחזקת, תחושות הכעס והנקם חזקים ומשתלטים. הילדים הופכים להיות חלק מהמאבק. פעמים רבות נפגוש את הבלבול בו ההורה נאבק על הילד, מתוך הראיה כי רק הוא יודע מה טוב עבור הילד ולא חושב כלל על ההורה השני. 
בתוך מצב זה הילדים חווים כמה אבדנים :
1. הילד מאבד את ההורה המוכר.
שני ההורים משתנים מול פניהם. אם קודם הוסתרה ולו במעט, העוינות ביניהם, בהליך הגירושים היא מתפרצת במלא הדרה... ההורים הופכים את עורם.
שני ההורים משתנים מול פניהם. 
2.יש אובדן של התמיכה ההורית, לתרגול חיי קבוצה. התמיכה ההורית מופרת. ההורים מושכים לכיוון הפוך, והילד נשאר לבד במערכה הזו.
3.הקביעות והשגרה של הילד מתפוגגים.
4. במקום הגנה הורית, יש נטישה. ההורים טרודים בכאוס שבינם ובמחשבות על העתיד ולרוב, לא מצליחים ממש להתפנות אל הילד. 
מנגנוני ההתמודדות שהילדים מפתחים - הילדים מפתחים כמה סוגי תגובות (התגובות תלוית בגיל הילדים, באופי הפרידה, וכיוצא בזה). 
התגובות מתחלקות לארבעה סוגים:
1. הימנעות- יש ילדים שיתפסו מרחק משני ההורים, ילכו למשפחות אחרות או לחברים. אפשר לראות בביטויים אלה, את אמירתו הברורה של הילד "אני לא חלק מהדבר הזה". למנגנון הימנעות זה, בו הילד בוחר שלא להתעסק עם השבר\ הכאב, יש יתרונות וחסרונות.
היתרונות: ההימנעות משחררת אותו מלנקוט עמדה, להתמודד עם הקונפליקט ההורי והסבל שכרוך בזה.
החסרונות: הילד הנמנע, לא יעבד באופן עמוק את המצב החדש ולא יחווה את קשת הרגשות הכרוכים במצב. מכאן שהילד לא יצליח להשתחרר מכל המטען שהוא סוחב עמו. ילדים אלה בדרך כלל לא יתפקדו טוב בביה"ס.2. תמרון ומניפולטיביות- הילד מפתח קשר נפרד עם כל הורה. הילדים נעשים "מומחים בהסתרה ובמניפולציות" וכבר מבינים את הטקטיקה- מהי צורת הדיבור הנכונה בשיח עם האימא, ומהו אופן הדיבור בו כדאי לדבר עם האב.
הילד עושה פיצול נאמנויות וכל העת מתמרן בין השניים. הוא זוכה בשני ההורים שלו, אך מפסיד את הקשר האוטנטי, הטבעי עם הוריו. במקרה זה, הילד לא משחרר את כל קשת הרגשות השליליים שלו ביחס למצב הקיים.
 3.תיווך ועזרה להורים : ילדים אשר שבויים בתוך הקשר הסבוך של הוריהם, מנסים להבין את שני הצדדים ולמעשה עוברים לתפקיד "ההורה" בעצמם. כאן, הילד הוא הצינור המתווך. מנסה לייצר איזון ולשמר את הקשר המשפחתי.
ילדים אלה, מפתחים תחושת כוח מוגזמת, אך מרוויחים שחרור מסוים מתחושת חוסר האונים, שמלווה את הילדים. 

 4.התגובה הרביעית היא הקשה ביותר והמסובכת ביותר. מדובר באותם ילדים שבחרו בצד של הורה אחד ומתרחקים מההורה השני. הילד שלא מסוגל להכיל את המצב המורכב- בוחר בהורה אחד ו"מוחק" את האחר. הילד חש יותר שליטה ובטחון היות והוא לא נשאר לבד, אך למעשה נלחם בכל כוחו, מול גורמים שונים ואינו מוכן לשום מגע עם ההורה השני. אלה מנגנונים של פיצול וניתוק. הילד שפועל במנגנון זה, חש שמצא פתרון כלשהו- פתרון לא אידאלי, אך לתחושתו אין לו ברירה אחרת. 

תקופת הגירושין, היא תקופה קשה, בה כל מערכות החיים שלנו עומדות במבחן. בתקופה זו, אנו צריכים להתנהל עם פער גדול בין מה שנדמה לי שאני כאדם זקוק, לבין כל המחויבויות שלי - כהורה עם אחריות לילדיי ולהתפתחותם. כאן כל הצרכים זועקים וכולם בעלי משמעות. 

כמטפלת, אשר מלווה מזה ששנים רבות מבוגרים וילדים אשר חווים הליכי גירושים , אני מאמינה שאמנם המשפחה משתנה,הופכת להיות משפחה חדשה, ואפשר ורצוי לעשות זאת תוך שמירה על הכבוד ההדדי אחד כלפי השני, ועל בריאותם הפיסית והנפשית של הילדים ושלכם ההורים.